חובבי חיי לילה ברחבי העולם מעריצים את תל אביב כבר שנים רבות - עיר שלעולם לא ישנה. ניתן למצוא מועדונים רבים בערים אחרות בישראל (למשל בחיפה, באר-שבע, נתניה, אשדוד), אבל תל אביב היא באמת בירת מועדונים ברמה עולמית.

חלק בלתי נפרד מחיי הלילה של ישראל הם מועדוני הלילה "הרוסים". כמה מוזר, רעיון כזה הופיע בישראל בתחילת שנות ה-90, לאחר החזרה גדולה ממדינות ברית המועצות לשעבר. עובדה היא שבישראל חיים כמיליון "רוסים ישראלים" המהווים כ-17% מאוכלוסיית ישראל, ולכן לא מוזר שבישראל יש כ-35 מועדוני לילה בהם כמעט כל הציבור מדבר ומבין. השפה הרוסית.
רוב מועדוני הלילה "הרוסים" ממוקמים בעיר תל אביב. בעיקרון המועדונים מחולקים לשתי קטגוריות: "Dance bars" – מוסד לעד 300 מבקרים, שאין בו רחבת ריקודים כזו, למרות שמשמיעים כל הזמן מוזיקת DJ, שקשה שלא לרקוד בה. כל הבילויים מתקיימים סביב הבר ושעתיים לאחר פתיחת המועדון הקהל מצליח לרקוד במעברים קטנים בין הבר לספות הרכות. הקטגוריה השנייה של מועדוני לילה היא דיסקוטקים. כאן הדברים חמורים יותר. הדיסקוטקים מתאספים בין 700 ל-2,000 איש, שמטרתם העיקרית היא להתנתק על רחבת הריקודים, ולא לשבת על הבר או ליפול על ספה רכה.
יום מועדון הוא יום שישי. בדרך כלל המועדונים מתחילים לעבוד בשעה 23:00, אבל הציבור מושך רק אחרי חצות. עד לרגע זה, הציבור מבלה בחניונים של מועדונים – דרך טובה לשוחח עם חברים לפני ההמולה של מועדוני הלילה, להטעין אנרגיה (כלומר אלכוהול) ולחסוך כסף. ובכן, עכשיו לגבי הדבר החשוב ביותר. מוזיקה, מוזיקה ועוד מוזיקה. ישראל נחשבת למעצמה עולמית בתחום מוזיקת ה"טראנס". כאן חיים ויוצרים מוזיקה של תקליטנים מפורסמים כמו, סקאזי, יהל, אינפקטד מאשרום וכו'. הפרדוקס של מועדונים "רוסים" הוא שסוג המוזיקה הזה (טראנס) אינו פופולרי כלל. בעיקרון, יש מעוות "בית אלקטרו מסחרי". בשעה שתיים לפנות בוקר נהוג לעשות הפסקה של חצי שעה ב-R&B. חובבי ה"טראנס" יצטרכו להמתין עד 4:30 בלילה, וב-5:30 בבוקר רוב המועדונים כבר סגורים.